לאורך פרויקט יב, עברתי תהליך עמוק ומשמעותי עם עצמי. ראשית כל, התוצר הסופי שלי אינו כמו הרעיון ההתחלתי שלי אך אני מרוצה ממנו רבות. תחילה, צילומי החוץ היו אמורים לא להתמקד בי אלא בנשים אחרות ולאחר שנעתי יחד עם הפרויקט, הבנתי שעליי להתמקד בעצמי - הרי מדובר בהליך אישי אותו אני עברתי ועדיין עוברת. למדתי רבות על העשייה הזאת, קודם כל למדתי המון על עצמי. למדתי שכאשר ניצבת מטרה מולי או שכאשר תחום קרוב לליבי אעשה כל שביכולתי להשיגו, גם אם זה לצלם בבית חולים כאשר אני על כמויות של תרופות…. 🤣

יחד עם זאת, התהליך חידש לי רבות על עולם הצילום של פורטרטים אישיים. התעמקתי בעולם זה והבנתי איפה אני מתמקמת בתוכו. עברתי תהליך בו אני נוגעת בעולם זה ולומדת כיצד לצלם בצורה הנכונה בשבילי ומעבירה את המסר אותו אני רוצה להדגיש, בין אם מדובר בתנועות הגוף , בגובה המצלמה, זווית ופרמטרים אחרים. 

במידה והייתי יכולה להמשיך בעשייה הייתי מתעמקת עוד בפורטרטים העצמיים. הייתי מצלמת את עצמי בעזרת חצובה בעוד מקומות המסמלים חופש בשבילי. 

אם הייתי מתחילה מחדש הייתי משנה את הצילום בבית החולים. כלומר, הייתי מדריכה את אימי עוד כיצד לצלם אותי בבית החולים, חוץ מזה הייתי מצלמת לפני הניתוח בכדי לתעד רגעים בהם אני לחוצה, נרגשת ולפני תרופות רבות. 

יחד עם זאת התמודדתי עם קשיים טכניים, בעיקר בבית החולים. תאורה קשה, צבעים קרים בולטים והקושי לצלם תמונה כי הייתי מרותקת למיטת בית החולים לכן גם התקשיתי להסביר לאימי כיצד לצלם. 

בתוך התהליך עברתי תחושות רבות. בתהליך התמקדתי בתהליך אותו אני עוברת יחד עם עצמי. עברתי תהליך קשה בו אני לומדת להשלים עם מי שאני, ואיך שנולדתי. הפרויקט הזה שימש בשבילי כעוגן, ותיעוד שבו אני אשתמש גם מחוץ לכותלי הבגרות. מעבר לכך הוא תיעוד המסע שלי מגוף לא בריא ונשמה שמעין ״כלואה״ , לגוף בריא ורגשות ומחשבות משוחררות יותר. לסיכום, פרוייקט הגמר הזה הוא אינו סתם פרוייקט בשבילי, הוא ילווה אותי במשך חיי והצלקת הארוכה שעל גבי תזכיר לי את המסע שעברתי ואת הפרוייקט הזה. אני שמחה מאוד עם התוצאה שיצאה לי ומחכה לפרויקטים הבאים שיעבוד עליהם מחוץ לכותלי בית הספר.